זוגיות עם הפרעות קשב - חלק א' 

מהות הפרעת הקשב היא בעצם הפער הבלתי נסבל בין יכולות מצוינות ומגוונות לבין בצועים דלים יחסית. אנשים עם הפרעות קשב חווים את עצמם כלא מספיק טובים, לא מספיק "מתאמצים".
החברה הסובבת אותם כועסת על ביצועים לא מתאימים ובפער גדול מהמצופה מהם.
לאורך שנים ארוכות שהם סופגים קיטונות של רותחין מכל הסובבים אותם: הורים, מורים, חברים וכו', הם לאט לאט מפנימים את הביקורת המוטחת כלפיהם, וחווים את עצמם כעצלנים, לא רציניים, כאל מי שאי אפשר לסמוך עליהם, לא מסיימים עניינים שהתחילו, מאחרים, לא ממשים הבטחות שהבטיחו לעצמם או לאחרים. ומצד שני, הכשרונות המיוחדים בתחומי האומנות, דרמה, מוסיקה, יחסים בין אישיים וכו', יוצרים דימוי עצמי מבולבל מאד ורגיש מאד, מכיוון שאנשים עם הפרעות קשב רגילים לספוג ביקורת קטלנית, הם לרוב מפנימים את הביקורת החיצונית, ומגבשים דימוי עצמי נמוך שלא תואם את היכולות המצוינות שלהם.
ילדים עם הפרעות קשב גדלים להיות מתבגרים עם הפרעות קשב, ומהר מאד בוגרים צעירים עם הפרעות קשב, שבתהליכי ההתארגנות שלהם, ובביצוע מטלות ישנם שיבושים וההתארגנות לקויה.
מצד שני, יש להם יכולות תקשורת בינאישית מצוינות, והם זקוקים לקשר וחווים אותו באינטנסיביות רבה. לכן, מהר מאד הם נמצאים בתוך מערכות זוגיות סוערות שבמידה רבה משחזרות בעוצמה רבה עוד יותר את אותו הקיטוב בתפקודים הביצועיים שלהם לקיטוב הדרמטי בינם לבין בני זוגם.
לרוב הם בוחרים באופן לא מודע בבן זוג ללא הפרעות קשב, ואולי אפילו מאורגן יותר ומחובר היטב לקרקע, שמייצג את הדרישות של החברה באופן חריף וחד משמעי עוד יותר.
גורמי החיכוך בזוגיות עם הפרעת קשב הם אינסופיים, ובעיקר על העניינים הקטנים של החיים: ארגון וסדר של המרחב הפיזי, ארגון וסדר של מרחב הזמן, התמדה ועקביות בביצוע מטלות ועוד.
דווקא בעניינים המהותיים: הקשר הרגשי, המשיכה המינית, ותחומי עניין משותפים הם לרוב טובים מאד, ויוצרים עוד יותר בלבול וקיטוב בין המקומות הטובים והנעימים בקשר לבין המקומות הקשים והכואבים.
אנשים עם הפרעות קשב חווים הן את עולמם הפנימי והן את עולמם החיצוני כעולם קוטבי וקיצוני במהותו, ואחד האפיונים הבולטים של עולם קוטבי זה היא תפיסת העולם הפרפקציוניסטית האופיינית לאנשים עם הפרעות קשב של תפיסה האומרת הכל או לא כלום.
"או שאני מבצע את המשימה באופן מושלם או שאני לא עושה כלום"
" או שאני מייצר מערכת זוגית טוטלית, או שלא"
תפיסת העולם הטוטלית הזאת מייצרת מצבים קיצוניים המקשים על התנהלות יום - יומית רגועה ונינוחה. כל הזמן נוצרות דרמות, שמצד אחד מניעים את בן הזוג בעל הפרעות הקשב ומצד שני מקשים על בן הזוג ללא הפרעת הקשב, אך מאידך גיסא מרגשים אותו ומוציאים אותו מהרוטינות הלעיתים משעממות.

בן הזוג המאורגן, הממוקד, המסודר, זקוק לאותו סדר ואירגון ומצפה שאכן תתרחש התנהלות מאורגנת וממוקדת.
אך מהר מאד מתברר שהציפיות הללו רחוקות מלהתממש. בן הזוג עם הפרעות הקשב לא רק שלא מייצר סדר וארגון, אלא מייצר בלגן היסטרי בכל תחומי החיים- בלגן במרחב הפיזי. הבגדים, הציוד האישי אף פעם לא חוזרים למקומם, ובתוך חמש דקות מרגע שהגיעו הביתה הם מייצרים בלגן אטומי.
תחום מרכזי ומשמעותי הוא הבלגן במרחב הזמן: הם לא עומדים בלוחות זמנים, תמיד מאחרים לפגישות או מאחרים לחזור הביתה, לא מבצעים את כל המטלות שנדרשו מהם, מכיוון שבזמן שהיו אמורים לבצע כך וכך מטלות, נסחפו למקומות אחרים, לא ערכו הערכה מדויקת של מרחב הזמן הנדרש לבצוע כל מטלה, קפצו מעניין לעניין, התחילו לבצע מספר מטלות במקביל אך לא סיימו אף מטלה ועוד.
ההתנהלות הזאת שבמידה מסוימת היא סזיפית, מכיוון שהיא לא מגיעה למטרתה הסופית, משגעת את בן הזוג ללא הפרעת הקשב, מכיוון שעבורו בצוע מטלות במרחב זמן נתון היא משימה פשוטה ומובנת מאליה, ואין הוא מסוגל לתפוס איך זה יכול להיות שהעניינים לא מתקדמים במהירות וביעילות.

עוד אלמנט דרמטי בפערים בתפקוד בין בני הזוג הוא בקצב. קצב בצוע המטלות, קצב ההתנהלות, קצב ההתארגנות לקראת בצוע המטלות, המעברים ממשימה אחת לאחרת.


אם בן הזוג הממוקד הולך בקו ישר למימוש מטרתו, בן הזוג עם ההפרעה הולך בזיג זג, מתרחק מהמטרה ולעיתים קרובות לא מגיע אליה.

הקונפליקטים המאפיינים מערכות זוגיות מועצמים בעת נוכחותה של הפרעת קשב. השונות בין בני הזוג הינה שונות אולטימטיבית, כלומר, בני הזוג באופן טבעי נמשכים על רקע השונות בניהם, מתוך הצורך לייצור ביחד מערכת של השלמה הדדית.
ישנו צורך ראשוני לכל אחד מאיתנו להיות מושלמים, הכי טובים, הכי מוצלחים, לתפקד באופן המתאים לדרישות הסביבה. מהר מאד בתהליך ההתפתחותי אנו מגלים שאיננו מושלמים וישנם "באגים" בתוכנה, אבל עדיין לא מוותרים על החלום להיות מושלמים, ושוב בתהליך לא מודע אנו מחפשים את בן הזוג שישלים אותנו, ויחד נהיה מערכת מושלמת. שוב חוזרת הפנטזיה שבן הזוג יהווה "עזר כנגדי", היינו ביכולותיו השונות באופן מהותי מתכונותי הוא ישלים ויאפשר לבן הזוג לבטא את תכונותיו האחרות.
הפנטזיה הזאת מהר מאד מתגלה כלא אפשרית. אמנם בתחושה הבסיסית, כל אחד מבני הזוג משוכנע שרק אם תיווצר תקשורת כזו, שבה בן הזוג יעזור לו להתגבר על קשייו, כל הבעיות האישיות שלו יפתרו, אבל התקשורת בין בני הזוג מתגלה כלא אפשרית מכיוון שהשונות גדולה מידי.
לאנשים עם הפרעות קשב ישנו קושי למקד את האנרגיה לעבר מימוש מטרותיהם.
מתקשים להגדיר מטרות - כיוון שיש להם לרוב הרבה תחומי עניין, האנרגיה שלהם מתפזרת על המון דברים, ועל מנת לממש מטרות קודם כל צריך להגדיר מטרות ולוותר על חלק מהעיניינים - אבל זה בדיוק הקושי - לוותר.
בן הזוג ללא הפרעת הקשב משמש דוגמה לאפשרות אחרת ומעצים את הניגוד הפנימי של שותפו עם הפרעת הקשב.
בן הזוג עם הפרעת הקשב מתמודד עם קשיים בקבלת החלטות מכיוון שהנטייה הטבעית שלו היא להתפזר על מספר תחומים וישנו קושי להתמקד בתחום אחד ולוותר על תחומים אחרים. הוא נכנס למערבולת של מעגל סגור, מעין לופ של פיזור האנרגיה למספר תחומים, תסכול מתמשך על אי מימוש המטרות כשבן הזוג ללא הפרעת הקשב מימש את מטרותיו, מעצים את העובדה שהתמקד בתחום אחד, גייס את מלוא האנרגיה לעבר מטרה אחת ברורה, ביצע את המשימות אחת אחרי השנייה ולא סטה ימינה או שמאלה.
לאדם עם הפרעת קשב ישנה אנרגיה טובה, אך הוא מתקשה להישאר צמוד למטרתו, והוא נסחף למקומות צדדיים, ומתרחק מן המטרה במקום להתקרב אליה.
כל היסחפות מעצימה את הפער בין הפוטנציאל לבין מימושו.

פתרונות לזוגיות עם הפרעת קשב:
1. חלוקת תפקידים מתאימה על פי החוזקים והחולשות של כל אחד מבני הזוג.

2. קבלה, קבלה, קבלה. פתוח היכולת של שני בני הזוג להכיל את התכונות המעצבנות והמתסכלות של בני זוגם. בן הזוג המאורגן צריך ללמוד להכיל את חוסר הסדר והארגון של בן זוגו. בן הזוג המבולגן צריך ללמוד להכיל את כעסיו, דרישותיו וקפדנותו של בן זוגו.

3. בן הזוג הממוקד צריך ללמוד להכיל את התפזרותו וחוסר המיקוד של בן זוגו, להיות סובלני לחוסר הקשב, לאי סיום מטלות, למעברים חדים מעניין לעניין. בן הזוג עם הפרעת הקשב צריך ללמוד להכיל את ההצמדות למטרה ללא סטיות.